לפני יומיים הגעתי לבקר חברים בעיצומה של תקרית: בתם בת השנתיים וחצי לא מצאה את המוצץ הכתום שלה. לא סתם מוצץ, לא כל מוצץ, את המוצץ הכתום. דווקא אותו - וזה אולי בגלל שהוא מתאים גם לסיר פלסטיק שיש לה שתואם... וכשלא נמצאה האבידה – עלו שוועותיה השמיימה. והוריה האומללים נזעקו למבצע חיפוש מקיף, ואף אני נרתמתי לחיפושים, וזחלתי על הרצפפה לצד אמא שלה, דניאלה חברתי, עד שנמצאה האבידה, מתחבאת מאחורי הרגל של המיטה, ושלווה (זמנית) ירדה על הבית.
הורים טריים לומדים במהירות הבזק את חשיבותו של המוצץ בחייו של תינוקם הרך - חשוב באותה מידה כמו בוסטרים או מנשא לתינוק שלהם... לילד שאך נולד, שנקרע (ובתקווה, בלי קרעים ליולדת) מבטן אמו, שעד עכשיו היה חלק ממנה, בשר מבשרה, ופתאום הוא לבד בחלל עצום וריק – גורם העולם החיצוני עצום המימדים לחרדה עצומה. המוצץ עוזר להשכיח את החרדה הזה. זה אולי נשמע מוזר, אבל לתינוקות קשה להפריד בימיהם הראשונים בינם לבין העולם שבחוץ, בין גופם לגופים אחרים. לוקח להם זמן ללמוד את החוקיות הזאת. האוביקט החיצוני שמגיע מבפנים אל החוץ, מהעולם החיצון אל פיו של התינוק, מעניק לו תחושה של מלאות, בדומה לתחושה שחש ברחם האם, ומרגיע לו את החרדה.
בהמשך, הילד כמובן מתרגל לחוקי העולם, לומד לזהות ולהבדיל בין גופו שלו לעולם החיצון, ובהמשך רוחש שליטה על גופו. אולם המוצץ ממשיך לסייע בתפקידו כמשכך חרדה, ולכן הילדים ישנים איתו, זוחלים איתו, מתרוצצים איתו, שוכבים איתו על הגב ובוהים במובייל. הם צריכים אותו אפילו כשהם קרובים לאמא, למשל כשהם נמצאים בתוך מנשא לתינוק. בשלב הזה, הם כבר התרגלו לנוכחותו של המוצץ, והוא משמש להם לא רק אובייקט חלופי – אלא הרגל ושגרה שאומרת שהכל בסדר. למוצצים יש יתרון עצום נוסף: מחקרים מראים כי שימוש בהם מקטין משמעותית את הסיכון לתסמונת מוות בעריסה.
אז איך יודעים איזה מוצץ כדאי לקנות לתינוק שלכם? כמו מוצרי לתינוקות אחרים, גם כאן חשוב כמובן לבדוק נושאים כמו תו תקן ובטיחות, אבל במקרה הספציפי של מוצצים, יש קריטריון חשוב יותר, והוא – מה הילד אוהב. מוצצים עשוים מחומרים שונים (סיליקון, פלסטיק, גומי), בצורות שונות, צבעים שונים, דרגות רכות שונות, ולילדים, ממש כמו למבוגרים, יש את ההעדפה שלהם. עצתי לכם? היות ומדובר במוצר עם מחיר זניח, קנו כמה מוצצים מסוגים שונים, בדקו איזה מהם הילד הכי אוהב (תזהו לפי השקט התעשייתי...) – ואז קנו לו מלאי מהמוצץ הזה. לילדים גדולים יותר אפשר לגוון עם צבעים שונים וציורים חמודים, ואז הופך המוצץ לסוג של אקססורי זעיר. כמובן, מצב כזה מחזיר אותנו לסצינה שבפסקה הראשונה....
